עברית  |  english  |  

דף הבית >> המייל היומי
 

Dear Yomimail member,

We hope to tell you, that Hadran lessons, and Yomimail kit is ready.

You can use them, by the file that saved on your desktop, Or click here to use them by our website.

To hare the Hadran lesson immediately without see the Gemara or the Hadran explanation press  -http://www.hadran.org/image/users/25860/ftp/my_files/KTUVOT/Ktuvot%20053.mp3

Have a good Shabat,

Hadran institute Tel 1599502299

למעבר למאגר השיעורים לשמיעה (MP3) לצפייה

לימוד תורה יומי עם יומימייל!

וה טבת ה'תשס"ח 14.12.2007

ערב שבת קודש פרשת ויצא

הדף היומי כתובות דף ק"ד

לשמיעת שיעור הדרן על הדף לחץ כאן - http://www.livecity.co.il/image/users/25860/ftp/my_files/KTUVOT/Ktuvot%20104.mp3

השיעורים לעילוי נשמת: הרב דוד מרדכי ב"ר נפתלי ישראל ז"ל

בחר בשיעור לדף הרצוי:

 

 

 

לומד יקר,

אנו שמחים להזכירך כי שיעורי ועזרי יומימייל לכתובות ק"ד מוכנים.

אם ברצונך לבחור בשיעור לדף אחר, תוכל לעבור למאגרי השיעורים בלחיצה על הקישורים שבצד ימין.

 

למאגר השיעורים -

לשמיעה (MP3)

לצפייה

כתובות ק"ד

·     במילואים - בעניין ברכות בתוך הסעודה.

·     בהלכה – הבסיס ההלכתי להצעת "חוק החולה הנוטה למות.

·     בקישורים – מסירות נפש לתורה, ועוד.

לשמיעה (MP3)

לצפייה

כתובות ק"ה

·     במילואים - דין אמת בפסיקה העצמית.

·     בהלכה – שביתת רופאים לאור ההלכה.

·     בקישורים – הנהגות הפרנס הממונה על הציבור, ועוד.

לשמיעה (MP3)

לצפייה

מענייני הדף

לקיחת שוחד – כקילקול למשפט השכל

הרב אמנון יצחק שליט"א

www.shofar.net.il

נאמר בגמרא: אמר רבא,' מאי טעמא דשוחדא? (רש''י: 'למה אסור לטול, באופן שממילא מזכה את הזכאי')? (עונה הגמרא) 'כיון דקביל ליה שוחדא מיניה, איקרבא ליה דעתיה לגביה והוי כגופיה ואין אדם רואה חובה לעצמו'( כיון שלקח ממנו שוחד דעתו מתקרבת אליו ונהיה כגוף אחד ואין אדם רואה חובת עצמו) (כתובות קה:) הרי שהשוחד הפוסל את הדיין, אינו פועל אלא ע''י שמטה את התענינות הדיין לצד אחד ואף אם מתכוון 'לזכות את הזכאי', כבר אינו יכול לראות חובה, כי הרצון מ עיני שכלו וכן אז''ל: 'כיון שנותן הדיין את לבו על השוחד, נעשה עיור בדין ואינו יכול לדון אותו באמת'. (תנחומא שופטים ח)

הרי לפנינו שהנגיעה לצד אחד מקלקלת את משפט השכל, באופן שאינו מעלה על דעתו סברא המנגדת לנטייתו ונוכל להבין דבר זה היטב ע''פ מה שהקדמנו, שההתענינות היא שמעוררת את המחשבה וא''כ מובן שלא תעורר סברא המנגדת לה, אדרבא תעלים אותה ולא עוד אלא אפילו כאשר אחרים אומרים לו סברא כזו, שכלו ממאן לקבלה מפני השפעת הנגיעה. כן ביאר המהר''ל ב'גור אריה': ''יְעַוֵּר עֵינֵי חֲכָמִים'' - שלא תעלה על דעתו הסברא הנכונה ''וִיסַלֵּף דִּבְרֵי צַדִּיקִם'' (דברים טז) - שאפילו יעוררוהו על הדברים המצודקים יסלפם. ויותר מזה במכילתא: 'שונא דברים המצודקים אפילו הנאמרים בסיני' '.

ודבר נורא יש בזה עוד, כי אחר שנטה שכלו מן האמת פעם ראשונה בחייו ע''י השוחד, שוב לבו הולך ומתעור כל ימיו, כי כבר איבד את חוש האמת שלו וכיון שנקבעה במחו הסברא העקומה הראשונה, מעתה הוא הולך ומעקם כל בנין השקפות ודעות שלו כדי להתאימן עמה וכך הוא מת והולך עד שמת בונו. וכן אז''ל מפורש: 'אפילו חכם גדול ולוקח שוחד, אינו נפטר מן העולם בלא סמיות הלב' (כתובות קה.). ולא רק עצמו הוא מקלקל, אלא שהוא מסייע לקלקל גם הבאים אחריו, כי חוש האמת הוא דבר עדין כ''כ, עד שאם יש רבים הנוטים מן האמת מתקלקלים גם הכשרים, כי מבלי להרגיש הם מיישרים את שכלם על יסוד שכל האחרים שכבר נתעקם וכך אז''ל: 'משרבו רואי פנים בדין, בטל; ''לֹא תָגוּרוּ מִפְּנֵי אִישׁ'' ופסק; ''לֹא תַכִּירוּ פָנִים''' (דברים א יז) (סוטה מז:). ופי´ המהר''ל 'נתיב הדין': 'בטל ''לֹא תָגוּרוּ..''' 'אפילו מן הכשרים! כאשר בני אדם מתחילין בחטא הזה, הכל נמשכין אחר זה וקרוב הדבר להתבטל אפילו מן הדור שלאחריו, שלא נמצא אחד שהוא כשר בדין ו'בטל ''לֹא תָגוּרוּ''' לגמרי מן הדורות.

וכמה הוא שעור השוחד אשר יעור עיני החכם? אפילו משהו - יטה את דעת החכם היותר גדול! חכמינו ז''ל אשר כל עמקי כחות הנפש גלויים לפניהם, הם ידעו היכן הדברים מגיעים כפי שהגמרא מספרת על 'רִבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּרַבִּי יוֹסֵי, הֲוָה רָגִיל אֲרִיסֵיהּ דַּהֲוָה מַיְתִּי לֵיהּ כָּל מַעֲלֵי שַׁבְּתָא כַּנְתָּא דְּפֵירֵי, (שאריסו היה מביא לו בכל ערב שבת סל פירות מפרדסו של ר´ ישמעאל עצמו) יוֹמָא חַד, אַיְתִּי לֵיהּ בַּחֲמִישִׁי בְּשַׁבְּתָא. אָמַר לֵיהּ: ''מַאי שְׁנָא הָאִידְנָא''? אָמַר לֵיהּ: ''דִּינָא אִית לִי ואֲמִינָא, אַגַּב אוֹרְחָאִי אַיְתִּי לֵיהּ לְמַר''. (פעם אחד היה לו לאריס דין תורה עם חבירו ביום ה´ והקדים להביא הפירות באותו יום.) לָא קַבִּיל מִינֵיהּ. (ר´ ישמעאל שהיה הדיין חשש לשוחד משום נחת רוח של קדימת יום אחד ולא קבל הפירות ואף שלא קבלם חשש עוד שנשתחד במה שהקדים לו יום אחד) אָמַר לֵיהּ: (ר´ ישמעאל) פָּסִילְנָא לָךְ לְדִינָא!. (ומסרו לדיינים אחרים) אוֹתִיב זוּזָא דְרַבָּנָן וְקָא דָּיְינִין לֵיהּ. בַּהֲדֵי דְקָא אָזִיל וְאַתִּי, (בשעת הדין היה מתהלך ר´ ישמעאל מחוץ לבית דין ושמע את הטענות והרגיש בעצמו שהיה לבו לזכותו של האריס) אָמַר: ''אִי בָּעִי - טָעִין הָכִי ואִי בָּעִי - טָעִין הָכִי''. (ובאים לו פתחי זכיות וחשב הלואי ויטען כך וכך.. ויזכה בדין. הסתכל שוב והכיר שמחמת אותם הפירות, אירע לו כן. כיון שר´ ישמעאל ראה כך, נתעורר הרבה ולמד ממעשה זה את מסתרי כחות הנפש) אָמַר: ''תִּפַּח נַפְשָׁם שֶׁל מְקַבְּלֵי שֹׁחַד! וּמָה אֲנִי, שֶׁלֹּא נָטַלְתִּי! ואִם נָטַלְתִּי, שֶׁלִּי נָטַלְתִּי – כָּךְ.. מְקַבְּלֵי שֹׁחַד, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה'. (כתובות קה:)

ועתה צא וחשוב; התנא ר´ ישמעאל בר´ יוסי קדוש עליון, חושש ומכיר דקות הנגיעות כ''כ, עד שסרב לקחת פירות של עצמו בהקדם יום אחד! וגם את הדין לא דן! ואחר כל זה, מצא שהיה מהפך בזכות אותו אריס, מחמת משהו זה של נגיעה דקה מן הדקה... ואם כך הוא בארזי הלבנון, ק''ו בנו, אזובי קיר, עד כמה יוכל השוחד הכי קטן לחבל כל סדרי מחשבותינו.

נתבונן נא בנקודה אחת קטנה, אשר לכאורה אין מקום לרצון להתערב בה; אם אדם חושב באיזו שאלה שאינה נוגעת לו כלל, אלא שעליו להחליט חוות דעתו בה כגון שאלה מדעית והוא מתחיל לעיין בה בשעה שאין עדין לפניו כל החומר שעל פיו הוא עתיד לשפוט ובתוך העיון הזה לפי שעה, נדמה לו שצד אחד מהספק הוא קרוב להיות אמת, הוא לא החליט כלל על זה והוא יודע שהשערתו היא בתנאי כפול, שאם שאר הידיעות שתבאנה לו תהיינה סותרות לה, כבר היא בטלה מעיקרא וכמובן שלא הגיד השערה זו לשום אדם וגם מוכן להשליכה מיד אם ימצאנה בלתי נכונה ועתה בא לפניו יתר החומר והוא מפנה את דעתו לעיין בשאלה מחדש, היתכן שאדם זה יהא כבר נוגע בדבר וירצה לסלף הראיות החדשות? אמנם נתבונן שוב בהלכות דיינים, אמרה התורה: ''שָׁמֹעַ בֵּין אֲחֵיכֶם וּשְׁפַטְתֶּם צֶדֶק'' (דברים א טז) וביארו חז''ל: 'אמר רבי חנינא: ''אזהרה לבית דין, שלא ישמע דברי בעל דין, קודם שיבא בעל דין חבירו. ואזהרה לבעל דין, שלא יטעים דבריו לדיין, קודם שיבא בעל דין חבירו' (סנהדרין ז:)

וביאר המהר''ל ב'נתיבות עולם - נתיב הדין' שאפילו היכא שמסדר לפניו דברים של אמת, כיון שמטעים דבריו לדיין נכנסו בדעתו לזכותו ומחפש לו זכות ואף אם ישיב אח''כ חבירו על דבריו, כיון שדבריו כבר נכנסו באזני הדיין, אינו מסלק דעתו מהם. ולמה? כיון שבתחילה חשב שהצדק עם הראשון, אף שבשעתו היה רק לפי שעה, עם כל ההשתמרות, מכל מקום כיון שחשב כך רגע אחד, מעתה הוא כבר נוגע בדבר, כי יש אי נעימות לאדם כשצריך לשנות דעתו הקדומה, אפילו קלושה כזו וכבר די בזה לעוות את מאזני המשפט בכחוט השערה, יותר לא צריך.

והנה כל אדם הוא דיין, כי תמיד מוטל עליו לשפוט על צדק הנהגתו ואמתת השקפותיו, אך כשנתבונן בערך הנגיעות המשפיעות עלינו בדיונים אלה, נמצא שהן תקיפות לאין ערך מכל שוחד שיוכל לתת לשופטים של בית הדין, נתבונן נא אם אפילו הנחה קדומה קטנטנה כנ''ל, כבר עלולה לעוות את דקדוק המשפט, משום ההתנגדות הדקה לשינוי הדעת הבאה מהשפעתן הנסתרת של מדות הגאוה והעצלות.. מה יהא על הנחות קדומות שלנו היוצאות ממדות ותאוות גסות ושניהלנו את חיינו על פיהם זה כמה שנים?

אם על התקרבות הדעת של הנאה כל שהיא אמרו ז''ל: 'הוי כגופיה' ואינו יכול לדון אותו באמת, איך נקוה אנחנו לבוא להחלטה אמיתית במקום שכרוכה בזה ראיית חובה לעצמו ממש, כגון להודות על חסרונותינו ולקבל דעות שעל פיהן נתחייב במה שקרה לנו ונמנע ממה שחביב עלינו? ואם הדיין שנטה פעם מן האמת, נתקלקלו כל סדרי מחשבתו, מה נגיד על עצמנו שמנעורינו הורגלנו לתרץ את עצמנו בדוחק להקטין את ערך כשלונותינו ולהפריז טובותינו?

ואם כבר בימיהם טענו חז''ל שבגלל החולי המדבק של ראיית פנים כבר 'פסק ''לֹא תַכִּירוּ''', מה נענה אנן שהכרת פנים לעצמנו כבר נעשית שיטה טבעית מדורי דורות? איך נוכל לסמוך על שכלנו שיבוא בשום פעם לידי מסקנות אמיתיות? אמנם כן הוא, אין השכל מוציא משפט אמת בבעיות מוסריות, אלא בה במדה שהלב מנוקה מנגיעות המידות וממולא שאיפה חזקה ובוערת לישרות ולאמת.

איך יבוא אדם לשלמות זאת? רק אם יעבוד ויתקן מדותיו, כי בזה יבטל הנגיעות בשרשן ושנים רבות של עבודה לשם שמים נצרכות לזה, לחזק את שאיפת ובקשת האמת כ''כ, שישחרר את עצמו מהשפעת הנגיעות וזהו מה שקוראת הגמרא: 'מאי פרשת דרכים? מר זוטרא אמר: זה ת''ח דסלקא ליה שמעתתא אליבא דהלכתא' (סוטה כא.) פירוש; שמכוון מעצמו אל האמת, כי כבר עבד על עצמו כ''כ עד שהגיע לטהרת הלב ורק אז ראייתו נכוחה ומשפטיו ישרים! עבודה זו, היא עבודת המוסר! ומכאן שבלי מוסר, אי אפשר להגיע אל האמת, יסוד זה הוא שרש המוסר.

מי שלא טיהר את לבבו עדין, אין לו שום סכויים להסיק מסקנות של אמת! באמת כן הוא, בטוח לא יוכל להיות לעולם! אבל מבחן זה יוכל לנקוט בידו, אם דעה, או החלטה, תבוא לו בלי מלחמה, יחשוד בה ויחפש באיזו פנה הסכימו איתה נגיעותיו ורק דעה והחלטה שתעלה בידו בקושי, מתוך התאמצות להכרת האמת ומתוך מלחמה נגד הנגיעות, רק בה אפשר שתהיה לו תקוה שתהיה אמיתית. (מכתב מאליהו).

אם אינך רואה את המייל

לחץ כאן - http://www.hadran.org/site/detail/detail/detailDetail.asp?detail_id=357639

If you don't see Hebrew,

Press here - http://www.hadran.org/site/detail/detail/detailDetail.asp?detail_id=357639

Copyright  www.hadran.org

להסרה מרשימת התפוצה לחץ כאן To remove from mailing list press here







 


 

לייבסיטי - בניית אתרים