עברית  |  english  |  

עלון הדרן י"ט סיון ה'תשס"ו

דברי חכמים

מאמר מאת הגאון רבי מיכל זילבר שליט"א

שיהיו דברי תורה מחודדים בפיך

בגמרא קידושין כ"ט א', "האב חייב בבנו למולו ולפדותו וללמדו תורה". ובגמרא שם ע"ב: "ללמדו תורה מנין, דכתיב "ולמדתם אותם את בניכם". ובפני יהושע הקשה, אמאי לא מייתי קרא ד"ושננתם לבניך", ומתרץ משום דהתם לאו בבנים ממש איירי, אלא בתלמידים. כמ"ש רש"י ז"ל להדיא בפירוש החומש, שהתלמידים קרויים בנים, והוא מלשון הספרא. וכתב הפני יהושע, שזה הפירוש מוכח דהא מלשון "ושננתם" דרשינן בשמעתין, שיהיו דברי תורה מחודדין בפיך, וזה לא שייך אלא בתלמידים. דאי בחיוב האב על הבן, לא שייך דהא מסקינן בסמוך, דאין חיוב ללמדו לא משנה ולא גמרא אלא מקרא לחוד, אלא ע"כ דבתלמידים איירי. והכא נמי משמע לישנא דקרא דכתיב ו"שננתם לבניך ודברת בם", נמצא שהדיבור חוזר על המלמד עליו, דהיינו שהרב לומד עם התלמיד, והתלמיד יושב ושומע. מה שאין כן בההוא קרא ד"ולמדתם אותם את בניכם", כתיב: "לדבר בם", משמע שהדיבור חוזר על הבן, שזה תחילת לימודו עכ"ל הפנ"י.
ולמדנו מקרא, דלימוד התורה עם התלמידים, צריך שיהא בשלימות הלימוד של "ושננתם", שיהיו דברי תורה מחודדין בפיך. וזה יכול להתקיים בכמה אופנים הראויים, לפי מעלת הרב ומדריגת התלמיד. אבל קיום החיוב הוא, ללמוד באופן שדברי תורה יהיו מחודדין בפיך, "שאם ישאל לך אדם דבר, אל תגמגם ותאמר לו אלא אמור מיד" (קידושין ל' א'). וברש"י: "חזור עליהם ובדוק בעמקם, שאם ישאל לך אדם, לא תצטרך לגמגם אלא שתוכל לומר מיד". ומבואר שהשינון והחזרה כשלעצמם, עדיין אין בהם די שיהיו הדברי תורה מחודדין בפיו, אלא אם כן יבדוק לעמקם. ואמנם פשוט הוא, שאם בעצם לימודו לא העמיק לבדוק משנתו להעמידה על בוריה, מה יועיל השינון והחזרה על תלמודו, שאינו מלכתחילה מבורר היטב בידו? אלא דאם בדק בעומק הסוגיה, לברר הגמרא עם שיטות הראשונים שתהיה משנתו סדורה בבהירות, ואז יועיל החזרה שגם לא ישכח תלמודו. ואזי "אם ישאלך אדם דבר, אל תגמגם, ואמור לו מיד".
ומה שאמרנו שיטות הראשונים, הוא הלימוד הנכון והראוי לעמלי תורה. אבל מי שלא סיפק בידו לברר היטב כל שיטות הראשונים של הסוגיה, אם מחמת טרדתו מעול הפרנסה, אם משום שסוגיות אלו הוא לומד להשלים ידיעותיו בש"ס, שהוא דבר ראוי לכל בן תורה העמל בעומק העיון, שיקדיש מזמנו כל אחד כפי יכולתו וכשרונותיו ללימוד בקיאות, וחפץ ה' בידו יצליח למצוא זמן זמנים טובא שלא מזמני הלימוד העיקריים בישיבה או בכולל או בבתי מדרשות הקבועים. אף על פי כן, היות וסדר לימוד התורה שבעל פה אחד הוא, שיהיו דברי תורה מחודדים בפיך, יראה לברר לעצמו הסוגיה עם פרוש רש"י כראוי וכנכון להעמיד תורתו על בוריה. ואם ישאלך אדם אחד ממה שלמדת גמרא עם רש"י, אמור לו מיד.

דבר המערכת
עמ"י עש"ו
רוממות של התחדשות...
תקוות...שאיפות...רצונות...
הנה עולים אלפי אלופי בית ישראל בדרך אחת, כתף אל כתף בשתיקה רועמת, האומרת: "הבה נעלה בדרך הסלולה אל האושר שבלימוד התורה". כאיש אחד בלב אחד, שלפניהם שבע שנים של השקעה, יום יום בחום ובקור, מתוך מסירות נפש ומתוך תקווה להיות בין אלו שזוכים להיקרא בשם גיבורי החיל.
אחינו!
עמנו אתם! אל ירפו ידיכם מתוך ידינו. יחד ללא לאות, נכבוש את הפסגה. בהתמדה ובכוח הרצון בסייעתא דשמיא, נעמוד יחד בסיום הש"ס הבא, ונכריז יחד: "הדרן עלך מסכת נדה והדרן עלך כל הש"ס וכו'".
בלבנו תפילה לבורא העולמים, שבעלון זה נאמר זה לזה: חזק חזק ונתחזק בענייני דרכי לימוד התורה, חזרה ושינון, מתורתם הנהגותיהם והדרכותיהם של גדולי ישראל.
שותפים אתם לנו קוראינו היקרים, וכל פניה מצדכם חשובה לנו עד למאוד!
נעלה ונצליח בערת השם שוכן מרומים!
בכבוד וביקר,
מכון "הדרן".

כי קרוב אליך הדבר
מדור בעניני שינון, חזרה ודרכי לימוד
מאת הרה"ג הדר יהודה מרגולין שליט"א
מחבר ספר הדרן עלך עצות בלימוד וחזרה על התורה
 
הבהירות בלימוד - עיקר הידיעה
ידועים לכל דברי חז''ל (חגיגה ט:): "אינו דומה שונה פרקו מאה פעמים לשונה פרקו מאה ואחד".
דברים אלו מעודדים מאד, בהבהרת גודל החיוב לחזור ולשנן את דברי התורה ללא הרף.
אלא שגם צד שני יש לאותו מטבע. שכן, עצם המושג של חזרה מאה פעמים יכול לגרום לרפיון ואזלת יד. האדם הממוצע, כשרואה שמדובר אודות מספר כה מופלג של חזרות, לפעמים רואה בזה דבר מפחיד ומאיים, משימה שהיא מעבר ליכולתו במונחים אמיתיים. וכאשר מצטטים סיפורים אודות גדולי תורה במשך הדורות ששיננו את תלמודם פעמים רבות מאד, הנה אדרבה יתכן שחושב אדם לנפשו שהוא אינו מסוגל לכך בשום אופן, ומוותר מתחילה על כל מאמץ בכיוון.
קל וחומר כשמדובר בלימוד 'דף יומי'. הקצב הוא מהיר כשלעצמו, ואינו מותיר זמן למנוחה ורגיעה. כל יום מחייב להתקדם, בין יום חול ובין ששי-שבת, חג ומועד, פורים וערב יו''כ. אדם שבקושי מספיק את המנה היומית של ה'דף', כיצד יתכן בכלל שיחשוב על חזרה אפילו פעם אחת – ובודאי מאה פעמים הוא בבחינת 'על מנת שיעלה לרקיע'.
מטרת מדור זה הוא להצביע על דרכים מעשיות לעשות לפחות מעט חזרה, לא לתת לחומר להשכח. מעט חזרה עדיף מכלום. עדיף בהרבה.
וכאן נחוץ לציין מעלה שיש בחזרה ואפילו מעטה, לעומת הלומד ואינו חוזר. שכן ההבנה השטחית היא שמטרת החזרה היא בעיקר כדי לזכור, ואם ממילא האדם (מדמה לעצמו ש)אינו זוכר, א''כ חזרה למה לי?
אך בהעמקה יותר, יש מעלה גדולה לזה שחוזר על לימודו בעצם הלימוד עצמו. כאשר אדם יודע שעתיד הוא לחזור על הדף, הרי הוא שם לב יותר לבהירות לימודו בעצם הלימוד הראשוני. הוא יודע שכל אי-בהירות שתישאר אצלו בזמן הלימוד תגרום קשיים בשלב החזרה; חוגר הוא מתניו, איפוא, ומברר לעצמו בזמן הלימוד את כל הפרטים שיהיו ברורים באר היטב, כדי שאח''כ יוכל לחזור כפשוטו – ולא ללמוד שוב כמו בפעם הראשונה. זהו בבחינה מסויימת על דרך דברי הגמרא (גיטין דף מג.) "אין אדם עומד על דברי תורה אלא אם כן נכשל בהן", ומסביר שם רש''י מפני שכאשר הוא נכלם – הוא נותן יותר לב להבין.
ובגמרא ביבמות קיז. איתא דהפסוק "כמים פנים אל פנים כן לב האדם לאדם" בדברי תורה כתיב, וביאר שם רש''י: " לפי פנים ולב שאתה נותן לתורה לבך עומד לך להעמיד גירסא אם יגעת בה תמצא אם לא יגעת לא תמצא", א''כ עצם העובדה שאדם מתייגע ומשתדל בהעמדת גירסתו גורם שיצליח במשימה זו.
לא הצענו בשלב זה עצות מעשיות; אלא, רעיון אחד הוא שטמון בדברינו.
יתן הלומד את לבו לעשות חזרה ככל אשר יוכל, ובעז''ה יראה עי''ז סייעתא דשמיא הרבה מעבר למה שמצפה במחשבה הגיונית פשוטה.
עלה והצלח!

 

פניני חכמים

*  פניני חז"ל
 
*     סגולת החזרה
 
"וכן הרוצה שיתקיים תלמודו יחזור תמיד ויהא תלמודו סדורה לו בפיו כי המלאך הממונה על הזיכרון הוא מיכאל בגמטריא ק"א וזה שאמרו רז"ל אינו דומה מי ששונה פירקו מאה פעמים למי ששונה פירקו מאה פעמים ואחת כי השר הממונה על השכחה נקרא מ"ס גימטריא מאה וגם שר התורה רבו של משה רבינו ע"ה הנקרא זגנזג-א-ל שנראה אליו בסנה גימטריא ג"כ מאה ואחת, וזהו אשרי מי שבא לכא"ן ותלמודו בידו רצונו לאמר שילמוד כמנין לכא"ן שהוא גמטריא ק"א ואז תלמודו בידו".
קיצור השל"ה בשם האר"י.
*     הלימוד הקבוע
עשרה ניסים נעשו לאבותינו בבית המקדש וכו' ולא כיבו הגשמים אש של עצי המערכה אם כי לא יפלא מה' לבלתי המטיר על מקום המקדש והמזבח. רק להראות לנו כי האדם הקבוע בעבודה לא ישוב מפני כל ועם כל הסיבות שיפריעו אותו עם כל זה יעמוד על עמדו. וכן האש היה יוקד תמיד על המזבח ולא כיבוהו כל גשמים שירדו עליו. והנה טענת רוב העולם בזמננו שאינם יכולים לעסוק בתורה מחמת הדאגה וטרדת הפרנסה, והוא טעות גמור. רק שיהיה בטוח בה' ויהיה יכול עסוק בתורה, כי אם ילמוד בקביעות בודאי לא יועיל שום תחבולות היצר לבטלו מקביעות לימודו.

רוח חיים ה' ה' מרבינו רבי חיים מוולוזין זצוק"ל

 

דרכי חכמים 

הדרכות עצות והנהגות מגדולי ישראל בדרכי הלימוד

 
 *     הלימוד בדרך
 
"המהלך בדרך יחידי" (אבות פ"ג). "שאותם השעות כמה הם חשובות וראויות למחשבת התורה. כי אין לו מלאכה לעשות, ואיננו שומע קולות בני אדם...תוכל להיות לו, מחשבה ברורה ונכונה".
רבינו יונה עמ"ס אבות
 
 *     "אין מנוס, עלינו להתלמד במחשבה תמידית בתורה. ויש לנו להתרגל ללכת ברחוב דווקא, ולחשוב באיזה ענין של תורה, שקבעו לעצמו מראש...כמה שבועות יעברו, עד שנצליח להתרגל בזה. אבל דווקא בזה נראה פירות...ולפני שיצא מן הבית, יכין לעצמו הענין שברצונו להגות בו".
הגאון רבי שלמה וולבה שליט"א עלי שור ח"ב עמ' רס"ה.
 
*      ההצלחה בתורה על ידי התפילה
 
"ועל כולם הקניינים, שאם לא עשה קנין לא קנה. העיקר להתרגל בזכירת האמונה, שהכל בידי שמים. גם הצלחת הלימוד ועלייה ביראה. וחביבין ישראל, שאין צריכין שליח. וכל בר נש, בכוחו למצוא טוב על ידי תפילה. וה' מתאוה כביכול לתפילתן של צדיקים. התפילה היא מטה עוז ביד כל אדם, כל שישים האדם מבטחו בו יתברך כן יעלה וכן יצליח. וישמור מכל דבר המפסיד את הלימוד האמיתי. הלימוד והתפילה קשורים זה בזה, עמל הלימוד עוזר לאור התפילה, והתפילה עוזרת את הלימוד. תפילה בבחינת "קבע" מרחיקה את הלימוד, והלימוד בעצלתים מונע תפילה".
אגרות חזון איש אגרת ב'.

 


לייבסיטי - בניית אתרים