עברית  |  english  |  

דף הבית >> פרשת שלח
ben125@neto.bezeqint.netלתגובות
 

בס"ד עש"ק שלח י"ז סיון תשס"ח

 

 
 

פ ר ש ת    ש ל ח
 
 

הטעם שלקחו את האשכול מהנחל ולא ממקום יותר קרוב

וישאוהו במוט בשניים (יג כג) יש לתמוה מדוע נטלו את האשכול הכבד כ"כ מנחל אשכול שהיה רחוק מהגבול והוצרכו לשאתו מהלך רב, ולא לקחו אשכול ממקום קרוב יותר וכך יקל עליהם לשאתו? על קושיא זו תירץ בעל ההפלאה בספרו יפה עיניים ג' תירוצים:

א. יתכן שכל הכרמים היו שמורים ולא יכלו לקחת מהם ורק מאותו הנחל שהיה מקום הפקר יכלו לקחת.

ב. כל הכרמים היו במקום גבוה על ההרים וכיון ששנינו בע"ז (מה.) 'כל מקום שאתה מוצא הר גבוה וכו' דע שיש שם עבודת כוכבים', חששו שהגפנים שם אסורים מדין 'אשירה', ולכך הוצרכו לקחת מנחל שהוא מקום נמוך {וכדאיתא במגילה ג: שיושבת בנחל}, וכן איתא בילקוט שאת התאנה והרימון נטלו מחברון שהיא מקום נמוך כמש"כ 'מעמק חברון'.

ג. הטעם שרצו ליקח ממקום הפקר לפי שמשה רבינו ע"ה אמר להם 'והתחזקתם ולקחתם מפרי הארץ' והיינו שיקחו בחזקה גם כנגד הבעלים מפני שהארץ שלהם, וזהו מש"כ 'והימים ימי ביכורי ענבים' והיינו שהענבים עדיין צריכים לקרקע והם כקרקע שאינה נגזלת. וכיון שהקרקע שלנו גם הענבים שלנו. אמנם לפי דעתם שלא יוכלו לכבוש את הארץ לא רצו לקחת שלא לדעת הבעלים ולכך הלכו למקום הפקר. 

 
 

ע"ש מי נקרא 'נחל אשכול'

ויבאו עד נחל אשכל ויכרתו משם זמורה ואשכול ענבים וכו' למקום ההוא קרא נחל אשכול על אודות האשכול אשר כרתו וגו' (יג כו,כז) והקשה בדברי אליהו {להגר"א} אם מתחילה כבר היה נקרא 'נחל אשכל' איך נאמר שקרא למקום נחל אשכול ע"ש האשכול שכרתו משם ? ותירץ דבאמת מתחילה נקרא 'אשכל' ע"ש האיש ששמו אשכל {חסר ו'} שהיה חבר של אברהם כמש"כ (בראשית יד יג) 'אחי אשכל ואחי ענר'. ואח"כ נקרא נחל 'אשכול' {מלא ו'} ע"ש האשכול שכרתו משם. והוסיף דנראה שנקרא 'אשכול' מלא על שניהם ע"ש האיש וע"ש האשכול. ובטעמא דקרא {להגרח"ק} הוסיף שלכך בפרשת דברים (א כד) נאמר 'ויבואו עד נחל אשכל וירגלו אותה' {חסר ו'} כי כשעלו עדיין נקרא 'אשכל' ואילו בפרשת מטות (לב ט) נאמר 'ויעלו עד נחל אשכל ויראו את הארץ' {מלא ו'} משום שמיירי כשראו את הארץ, וזה היה אחר שכרתו את האשכול, ואז כבר נקרא 'נחל אשכול'. [ועיין בכלי יקר]

 
 

הטעם שרק בגד בעל ד' כנפות חייב בציצית

ועשו להם ציצית על כנפי בגדיהם (טו לח) כתב האור החיים הקדוש הטעם שציוה ה' שיש לעשות ציצית רק בכסות בעלת ד' כנפות ולא בכסות שיש בה ג' או ה' כנפות כיון שהציצית היא סימן העבדות, וכמו שנמצא במלכי הארץ שכל אחד עושה סימן היכר בעבדיו שיהיו ניכרים בו, וגם הקב"ה רצה שנעשה סימן זה רק בטלית של ד' כנפות לרמוז כי מלכינו הוא הבורא ארבע קצוות העולם ושליט עליה. וכן ציוה שיהיו החוטין לבנים כמידתו מידת הרחמים והטוב וגם שיהיה בה תכלת שדומה לרקיע לרמוז על שליטתו בשמים וכו', עיי"ש.

 
 
 
 

* לע"נ צביה בת ר"ח נחמן ע"ה * להצלחת אליעזר משה בן אסתר לאה * לע"נ דב בן יעקב אהרן ז"ל *

 
 
בס"ד
 

מתיקות התורה מאפילה על טעם הקוגל

סיפר רבי אהרון כהן זצ"ל {מראשי ישיבת חברון} פעם שאלתי את מרן החזון איש כיצד ניתן לכבוש את תאוות האכילה? וענה לי החזו"א אין לי עצה לדבר אמנם דבר אחד יכול אני לומר לך כשאדם מתפעל מדבר מסויים נמשכת התפעלותו ממנו עד שרואה דבר יותר גדול, ואז כשמתחיל להתפעל מהדבר הגדול מפסיק להתפעל מהדבר הקטן {למשל כשאדם רואה לראשונה מכונית הנוסעת במהירות של מאה קמ"ש הוא מתפעל מאד מכך שמכונית נוסעת בכזו מהירות, אך לכשיראה מכונית הנוסעת במהירות של מאתים קמ"ש, בודאי יפסיק להתפעל מהמכונית הראשונה שראה ולא תחשב בעיניו לדבר מעניין ויתפעל רק מהמכונית השניה שנוסעת במהירות כ"כ גדולה} אם אדם מרגיש טעם אמיתי בתורה אמר החזו"א הוא אינו יכול לחוש טעם באוכל, וכמו"כ כל מי שאי פעם הרגיש טעם אמיתי בתורה אינו יכול לחוש טעם באוכל וסיים החזו"א איני מאמין שבעל הקצות החושן הרגיש טעם ב'קוגל'.... [מעשה איש]

 
 

מסירות נפשו וחכמתו של הגאון רבי חיים לייב אוירבאך

בימי מלחמת העולם הראשונה היה הישוב היהודי במצב קשה מאד עקב המלחמה בין התורכים לאנגלים היו התורכים מגייסים לצבא בכפיה הרבה יהודים שהלכו למלחמה אך לא שבו ומחמת כך נשים רבות נשארו עגונות עד סוף חייהן. הגאון רבי חיים לייב אוירבאך ראש ישיבת שער השמים חיפש דרכים כיצד להציל יהודים מחובת הגיוס והגה רעיון גאוני הוא התידד עם הקונסול הפרסי שהיה דר בירושלים והיה נפגש עימו לעיתים תכופות עד שהקונסול מינה אותו לסגנו. בתור סגן הקונסול ניצל את מעמדו וחילק דרכונים פרסיים לעשרות יהודים וכך ניצלו הם מהגיוס ובעצם ממוות בטוח... אלא שבעקבות הלשנה באו התורכים לעוצרו וברגע האחרון הצליח לברוח מהם ולהסתתר בבית אחד מידידיו שהחביאו מאחורי ארון רחב, לאחר מספר ימים הודיעו התורכים שבאם לא יסגיר עצמו לידיהם יוציאו להורג את כל בני משפחתו, כששמע כך יצא ממחבואו ומיד נתפס, גם רבי ליב דיין שהיה חתום כעד על הדרכונים נתפס ונקבע להם תאריך למשפט. ביום המשפט הישוב הירושלמי היה שרוי בחרדה גדולה, כולם ידעו את גודל אכזריותם של התורכים והבינו שגזר דין מוות מרחף על ראשם. כשנכנסו לאולם המשפט היה מונח על השולחן אקדח ומאחוריו ישבו שני קצינים תורכיים ואחד מהם היה המושל ג'מאל פחה בעצמו. רבי לייב דיין התעלף מייד מרוב פחד והיו מוכרחים להוציאו מהאולם ונשאר רבי חיים לייב לבדו. לאחר שהוקרא כתב האישום נשאל רבי חיים מה יש לך לומר להגנתך? 'הם אכן נתינים פרסיים' קרא רבי חיים לייב, כששמע זאת ג'אמל פשה האדימו פניו וזעק בזעם כיצד הינך יכול לומר שהם פרסיים הרי כולם בעלי עור לבן. אני אסביר להוד מעלתו ענה רבי חיים כשבת שחוק מרחפת על פניו אדוני מכיר את החזירים הרוסים {שהיו אז לצד האנגלים כנגד התורכים} הם עושים צרות צרורות ליהודי רוסיה עד שהללו רוצים לברוח מארצם ולכן כשאשה יהודים צריכה ללדת היא נוסעת לפרס הנמצאת בסמוך לגבול רוסיה ושם היא יולדת נמצא איפה שילדה הוא אזרח פרסי אבל צבע עורו לבן... שמע נא ענה לו ג'מאל פחה יודע אני ששקרן אתה אבל מוח חריף ומתוק כזה חבל לשים באדמה, לך לביתך.... {ע"פ קול חוצב}      

 
 

חידות בהלכות ברכות מהספר אמרי בינה לבעל הבן איש חי

א. היכן מצינו דבר שאין אוכלין אותו ואין שותין אותו אין מריחין אותו ואין תופסים אותו ובכ"ז מברכין עליו ?                                             {ברכת קידוש לבנה, או הברכה על הקשת או על הברק}

ב. היכן מצינו דבר שאין נהנין ממנו לא באכילה לא בשתיה ולא בריח ולא בראיה שאינו נתפס ואינו נראה ועכ"ז יש עליו ברכה ?                                                                           {ברכת הרעמים}

ג. כיצד יתכן ב' בנ"א אכלו ב' כיכרות קטנים השוים במשקלם אחד צריך לברך ברכה אחרונה והשני אינו צריך ?                                {הכיכרות היו יבשים מי שאכלו בעודו יבש א"צ לברך ברכה אחרונה כיון שאין בו שיעור אך חבירו השרה את הכיכר במים ונוסף על משקלו ונעשה כשיעור}    

 
 

הטעם שחותכים הציצית בפה ולא במספריים

כתב בספר טעמי המנהגים הטעם שנהגו שכשצריך לחתוך הציצית אין חותכין בסכין או במספריים אלא בנשיכה בפה הוא ע"פ המשנה במידות (פ"ג מ"ד) 'לא היו סדין אותן בכפיס {כף של בנאים} של ברזל וכו' שהברזל נברא לקצר ימיו של אדם והמזבח נברא להאריך ימיו של אדם אינו בדין שיונף המקצר על המאריך'. וכמו"כ הציצית נברא להאריך ימי האדם וכמש"כ בעוון ציצית בניו מתים כשהם קטנים, ולכן אינו בדין שיניפו עליהם ברזל.  

 
 
 
לייבסיטי - בניית אתרים